פסק-דין בתיק ת"א 30884-10-10

1.                  תביעה זו הוגשה כעתירה מינהלית, בה התבקש בית המשפט ליתן צו האוסר על המשיבה, היא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (להלן: " האוניברסיטה"): "להעמיד לדיון משמעתי את העותרים או להמשיך בהליך המשמעתי נגדם, עד אשר יקויימו הוראות הדין הנוהג במדינת ישראל:

(א)      יוגש נגדם כתב-קובלנה, כמקובל, המפרט אחת לאחת את העובדות המיוחסות להם;

(ב)       יימסרו להם עדויות מפורטות, בכתב, של אלה שעומדים להעיד כנגדם כעדי-תביעה;

(ג)       יקויימו סדרי הדין הנהוגים עפ"י דין בהליכים משמעתיים, שהם, מטבעם, בעלי גוון מעין-פלילי...".

מאחר ומדובר במוסד להשכלה גבוהה, נדרשו העותרים להסביר סמכותו של  בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה, תוך הפנייתם לעע"מ 7151/04 הטכניון - מכון טכנולגי לישראל נ' ליאור דץ,השולל סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה כנגד האוניברסיטה.

בתגובתו טען ב"כ העותרים כל הניתן כדי לשכנע בית המשפט, שסמכותו של בית המשפט

המינהלי משתרעת גם על עתירות כנגד האוניברסיטה. בנסיבות אלה, קבעתי העתירה לדיון והוריתי לאוניברסיטה להתייחס גם לשאלת הסמכות העניינית.

האוניברסיטה הגישה בקשה לסילוק העתירה וצו הביניים, על הסף, בנימוק שחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים אינו חל על מוסדות להשכלה גבוהה ובית המשפט העליון, בשורה של פסקי דין, קבע כי מוסדות להשכלה גבוהה אינם נכללים במסגרת סמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים.

לאחר שב"כ העותרים השמיע טענותיו, הבהרתי את אשר היה ברור מלכתחילה, שאין לבית המשפט לעניינים מנהליים הסמכות לדון בעתירה, רק אז התרצה ב"כ העותרים, לקבל המלצת בית המשפט ולהעביר העתירה לפסים של תביעה רגילה.

2.                  לאחר שהעתירה הועברה לפסים של תביעה רגילה, הוסכם בין הצדדים כי העובדות אינן שנויות במחלוקת והשאלה שנותרה לדיון היא שאלה משפטית, על כן הוסכם כי פסק הדין ינתן על סמך החומר שבתיק, תוך השלמת טיעונים קצרה.

טענות התובעים

3.                  הרקע להגשת התביעה היא קובלנה שהוגשה כנגד התובעים בבית הדין המשמעתי לסטודנטים בשל קיום פעילות ציבורית או פוליטית בשני מועדים, מבלי שפנו בכתב לדיקן הסטודנטים ובקשו את אישורו מראש לקיים הפעילות. התובעים סבורים כי הזימון שנשלח אליהם והקובלנה נעדרים פרטים הנדרשים לקיומו של הליך משפטי הוגן, הדורש פירוט האישומים נגד התובעים והחומר הראייתי נגדם על כן עתרו לביהמ"ש שיאסור על הגשת הקובלנה. עוד נטען כי בזימון לדיון המשמעתי מצוין כי יש מוזמנים נוספים לדיון, אך אלה אינם מוגדרים כעדים ואין כל עדות בכתב שנגבתה מהם. פניות התובעים לנתבעת לתקן הפגמים זכו במענה מגומגם שלא היה בו ממש. הנתבעת אינה מודעת לסדרי הדין ולעקרונות של צדק והגינות משפטית המתבקשים בדין משמעתי. על הנתבעת לנסח קובלנה מפורטת בעלת מסגרת עובדתית ברורה ולגבות עדויות בכתב מעדי התביעה, בכפוף לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

בסיכומיהם הרחיבו התובעים חזית וטענו טענה נוספת, שאין לה זכר בכתב התביעה ואינה רלוונטית, לפיה, על פי התקנון אין התובעים יכולים להיות מיוצגים ע"י עו"ד. טענה זו עדיף שלא הייתה באה לעולם כיוון שהאוניברסיטה לא מנעה ייצוגם של התובעים על ידי עו"ד.

תגובת הנתבעת

4.                  התובעים מבקשים מביהמ"ש להתערב התערבות חיצונית בהחלטות בית הדין המשמעתי ובית הדין לערעורים של האוניברסיטה, אשר מהווים טריבונלים פנימיים שבהחלטותיהם נמנעים בתי המשפט, ככלל, מלהתערב, אלא בנסיבות חריגות ביותר. ניהול הליכים משמעתיים הוא חלק מהחופש הנתון למוסד להשכלה גבוהה לנהל את ענייניו המנהליים והאקדמאיים. התערבות בהליכים אלה, בשלב כה מקדמי, כאשר ההליכים טרם התקיימו, אין לה מקום. מה גם שלכתב ההגנה צורף כתב קובלנה מתוקן שבא לרפא הפגמים עליהם הצביעו התובעים בכתב הקובלנה.

לגבי העדויות - אין האוניברסיטה מחוייבת בגביית עדויות בכתב. בכתב הקובלנה המתוקן צוינו שמות העדים ועיקרי עדותם. באשר לסדרי הדין, ועדת המשמעת פועלתעל פי הכללים  הקבועים בתקנון המשמעת ולפי כללי הצדק הטבעי.

דיון

5.                  השאלה לדיון, האם על בית המשפט להתערב בהליכים המתנהלים בפני בית הדין המשמעתי עוד בטרם החל ההליך, לאור הטענות בדבר החסר בכתב הקובלנה או בהעדר עדויות בכתב. עיקר התביעה נוגעת לפגיעה בזכויות יסוד של התובעים במסגרת ההליך המשמעתי בו נקטה האוניברסיטה נגדם, ובחוסר יכולתם של התובעים להתמודד באופן הוגן עם המיוחס להם.      

6.                  האוניברסיטה היא מוסד להשכלה גבוהה וחלות עליה הוראות חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח- 1958.